בפרק כ"ו של ספר מעשי השליחים לוקס מתעד את עדות המרתו של פאולוס בפעם השלישית. הסיבה שלוקס מוסר זאת שלוש פעמים לא קשה להבנה. מלבד מותו ותקומתו של המשיח, אין אירוע בהיסטוריה של הנצרות שהוא יותר חשוב מהמרתו של פאולוס השליח.

פאולוס נעצר מכיוון שהטיף,

”...על ישוע אחד, אשר היה מת, ופאולוס עמד על כך שהוא חי"
       (מעה"ש כ"ה 19).

כעת עמד פאולוס, ידיו כבולות, לפני המלך אגריפס. אגריפס בעצמו היה יהודי. לכן פאולוס הגן על דבר הטפתו על בסיס נבואות בברית הישנה אודות על תקומת המשיח. פאולוס גם הגן על עצמו בכך שטען שהמלך אגריפס כבר ידע את צליבתו ותקומתו של המשיח. הצליבה והתקומה ארעו כמעט שלושים שנה לפניכן. כל יהודי ידע על כך, כולל המלך אגריפס. אז פאולוס אמר,

"...המלך יודע את אלה ועל זאת בבטחון אני מדבר אליו כי אחשב שלא נעלם ממנו דבר מן הדברים האלה; כי לא בקרן זוית נעשתה זאת"). (מעה"ש כ"ו 26).

"הדבר לא נעשה בקרן זוית." זה היה ביטוי שכיח ביוונית דאז. בפרשנות של ד"ר גבליין נאמר,

השירות של ישוע היתה ידועה בארץ ישראל, ואגריפס ודאי שמע על זה. למותו ותקומתו של ישוע היו תימוכין בשפע, והבשורה הנוצרית נודעה כבר שלושה עשורים אז. ודאי המלך ידע על אלה, "כי הדבר לא נעשה בקרן זוית" (פרשנות למקרא של הדרשן, ד"ר פרנק א' גבליין, עורך ראשי, בית הוצאה זונדרבן, 1981, כרך 9, עמ' 554; הערה על מעה"ש כ"ו 25-27).

רבים היום חושבים שתקומתו של המשיח היתה איזה אירוע תמוה אשר נודע רק בין מספר מועט של דייגים בורים. אך אין דבר רחוק יותר מהאמת! תקומת המשיח נודעה על ידי כל יהודי בישראל, ודיברו על כך ברחבי העולם הרומי כמעט שלושים שנה! תקומת המשיח לא נשמרה בסוד!

"כי לא בקרן זוית נעשתה זאת" (מעה"ש כ"ו 26).

ד"ר לנסקי אמר,

כל מה שנאמר על ישוע התרחש בבירת האומה, והסנהדרין והמושל הרומי פילטוס היו מעורבים בזה, וישוע היה דמות לאומית, אשר שמו הלך לפניו לארצות סביב. "לא בקרן זוית" … לא דבר קטן ותמוה אשר אף אחד לא ידע על כך, אלא דבר גדול וחיוני כל כך, כה פומבי וכה מרחיק לכת, שאגריפס [המלך] נאלץ לתת לכך את תשומת לבו המלכותית (ד"ר ר'ס'ה לנסקי, הפרשנות של מעשי השליחים, בית הוצאה אוגסבורג, גרסת 1961, עמ' 1053; הערה על מעה"ש כ"ו 26).

"כי לא בקרן זוית נעשתה זאת" (מעה"ש כ"ו 26).

לאויבים של המשיח היו שלושה עשורים לנסות להוכיח שהוא לא קם מן המתים. והם נכשלו. לא משנה כמה ניסו, האויבים נכשלו להוכיח שישוע נשאר מת לאחר שנצלב. עד לזמן בו פאולוס דיבר אל המלך אגריפס, אלפי יהודים, רבבות גוים, הכריזו, "המשיח קם מן המתים."

תקומת המשיח היא הבסיס של הנצרות. אם גופתו של ישוע לא קמה מן מהקבר, אין בסיס לאמונה הנוצרית. פאולוס השליח בעצמו אמר,

"אם המשיח לא קם, אז דבר הטפתנו לשווא, ואמונתכם גם לשווא [חסרת ערך]" (ראשונה לקורינתים ט"ו 14).

לא פלא שאויבי המשיח התאמצו כל כך לשלול את התקומה! אך כל הנסיונות האלה נכשלו. אינני מסכים עם גרג לאורי בנושאים רבים, אך אני כן מסכים איתו בנוגע לתקומת המשיח. גרג לאורי נתן שלוש סיבות למה אויבי המשיח נכשלו – שלוש הוכחות לתקומת ישוע המשיח מן המתים (גרג לאורי, למה התקומה? בית טינדייל מוציאים לאור, 2004, עמ' 13-24). אעשה פרפרזה לאלה.

"כי לא בקרן זוית נעשתה זאת" (מעה"ש כ"ו 26).

I. ראשית, הקבר הריק.

ההוכחה הראשונה לתקומת ישוע היא הקבר הריק. העובדה שהקבר של ישוע היה ריק שלושה ימים לאחר שהוא מת זו אחת ההוכחות הגדולות ביותר לתקומתו. כל המחברים של ארבע הבשורות מסכימים לגמרי שהקבר של המשיח היה ריק שלושה ימים לאחר שמת. עדים רבים אחרים גם מאשרים את העובדה של הקבר הריק.

ההתקפה הישנה ביותר נגד תקומת המשיח היא שמישהו גנב את הגופה של ישוע. ראשי הכוהנים

"...נתנו סכום רב של כסף לחיילים באמרם, אמרו תלמידיו באו בלילה וגנבו אותו בזמן שישנו... אז לקחו את הכסף, ועשו כפי שהורו להם: ואמרה זאת רווחת בין היהודאים עד היום הזה" (מתי כ"ח 12-15).

אך הטענה הזאת לא שכנעה הרבה אנשים. הגיון פשוט יגיד שהתלמידים לא גנבו את הגופה שלו ואז העמידו פנים שהוא קם מן המתים. שלושה ימים קודם לכן התלמידים ברחו לחייהם כאשר המשיח נעצר ונצלב. יש סבירות נמוכה מאוד שהאנשים הפחדנים האלה היו אזרו אומץ עד כדי כך לגנוב את הגופה של ישוע – ואז להתחיל להטיף באומץ על כך שהוא קם מן המתים – בסיכון חייהם! לא, זאת טענה מאוד לא סבירה! העובדות פשוט לא מסתדרות. התלמידים הסתתרו בחדר מאחורי דלת נעולה, "מפחד היהודים" (יוחנן כ' 19). הם היו המומים. הם לא האמינו שיקום שוב. לאף אחד מתלמידיו של המשיח לא היתה אמונה או אומץ לעמוד נגד הממשל הרומי החזק ולגנוב את הגופה של ישוע. זאת עובדה פסיכולוגית שלא ניתן להתעלם ממנה.

החשודים היחידים האחרים, אשר יכלו לגנוב את גופתו של המשיח, היו אויביו. הבעיה עם התיאוריה הזאת היא שלאויבים של המשיח לא היה עניין לשדוד את קברו. ראשי הכוהנים והמנהיגים הדתיים האחרים המיתו את המשיח מכיוון שהוא איים על המערכת הדתית שלהם ואורח חייהם. הדבר האחרון שהאנשים האלה רצו זה שאנשים יחשבו שהמשיח שוב חי! לכן הרחיקו לכת לחסל כל ראיה לתקומתו. בבשורה על פי מתי נאמר שהם ניגשו לנציב הרומי, פונטיוס פילטוס,

"ויאמרו אדונינו זכרנו כי אמר המסית ההוא בעודנו חי מקצה שלשת ימים קום אקום. לכן צוה נא ויסכר פי הקבר עד היום השלישי פן יבאו תלמידיו בלילה וגנבהו ואמרו אל העם הנה קם מן המתים והיתה התרמית האחרונה רעה מן הראשונה" (מתי כ"ז 63-64).

פילטוס אמר להם לקחת שומרים לקבר כדי לוודא "כמה שאפשר" – להציב שומרים בקבר ולוודא שהוא בטוח (מתי כ"ז 65). אז סגרו את הקבר והציבו שם חיילים לשמור עליו (מתי כ"ז 66). באופן מוזר, כנראה שלראשי הכוהנים והמנהיגים הדתיים האלה היה הרבה יותר בטחון בתקומתו של המשיח מאשר תלמידיו!

האמת היא שהמנהיגים הדתיים הרחיקו לכת למנוע מגופתו של המשיח להילקח בגניבה. הם רצו להוכיח שהבטחתו של המשיח לקום מן המתים היתה שקר. המנהיגים הדתיים עשו את כל אשר יכלו לחסל כל סיכוי שיסתובבו סיפורים על כך שהמשיח קם מן המתים. גניבת הגופה זו הדבר האחרון שאויביו היו עושים. אך אם אכן גנבו את הגופה, אין ספק שהיו מגלים את הגופה כאשר התלמידים החלו להטיף על תקומתו. אך אויבי המשיח לא גילו את גופתו. למה? פשוט כי לא היתה להם גופה לגלות! הקבר היה ריק! המשיח קם מן המתים!

"לא בקרן זוית נעשתה זאת" (מעה"ש כ"ו 26).

הקבר הריק זה ההוכחה הראשונה לתקומת המשיח מן המתים, אך יש עוד!

II. שנית, עדי הראיה.

כאשר נצלב ישוע, תלמידיו היו חסרי אונים. אמונתם התרסקה. לא היתה להם תקוה לראותו חי שוב. אז ישוע בא,

"ועמד בקרבם, ואמר להם, שלום לכם" (יוחנן כ' 19).

התלמידים ראו אותו חי שוב ושוב.

"הוא הראה עצמו חי לאחר ייסוריו בהוכחות רבות, כאשר נראה על ידיהם ארבעים יום" (מעה"ש א' 3).

פאולוס השליח אמר שהמשיח אשר קם,

"נראה אל כיפא [פטרוס], ואז השנים עשר: לאחר מכן, נראה אל יותר מחמש מאות אחים במקום אחד...לאחר מכן, נראה אל יעקב; ואז לכל השליחים. לבסוף נראה גם אלי" (ראשונה לקורינתים ט"ו 5-8).

ד"ר ג'ון ר' רייס אמר,

יש לשקול כמה סוחפת היתה עדותם של מאות אנשים אשר ראו את ישוע לאחר תקומתו, חלקם שוב ושוב למשך ארבעים יום! [מעה"ש א' 3]. הכלל של המקרא היה "על פי שנים עדים או שלושה עדים." היו כאן מאות עדים. רבים הומתו על פי עדות של עד אחד או שניים.
      רק שנים עשרה פיות דרושים להסכמה בחבר משבעים ליישב תביעה חשובה. במקרה הזה מאות עדי ראיה הסכימו שישוע אכן קם מן המתים. בשום מקרה לא הופיע אחד כדי לומר שהוא ראה את גופת ישוע לאחר היום השלישי, או לסתור את הראיות.
      עדותם של העדים האלה – עדי ראיה, עדים אשר דברו עם המושיע, נגעו בו, הרגישו את צלקות המסמרים בידיו ורגליו, ראו אותו אוכל, התחברו אתו במשך ארבעים יום – זאת עדות יותר איתנה מאשר כל תיק בבית המשפט העליון של ארה"ב או כל בית משפט אחר בעולם...הראיות כה סוחפות כך שרק אלה אשר לא רוצים להאמין ולא בודקים את הראיות דוחים זאת. לא פלא שהמקרא מכריז שישוע "הראה עצמו חי לאחר ייסוריו על ידי הוכחות רבות," מעה"ש א' 3 (ד"ר ג'ון ר' רייס, תקומת ישוע המשיח, חרב אדוני מוציאים לאור, 1953, עמ' 49-50).

"כי לא בקרן זוית נעשתה זאת" (מעה"ש כ"ו 26).

הקבר הריק, ומאות עדי ראיה, מהווים ראיות איתנות להוכיח את תקומת המשיח מן המתים. אך יש עוד.

III. שלישית, מוות לקידוש השם של השליחים.

אם התקומה היתה שקר למה כל אחד ואחד מהשליחים סבל כל כך להכריז עליה? השליחים לא רק המשיכיו להטיף את תקומת המשיח, הם אפילו העדיפו למות מאשר להתכחש! בקוראנו את תולדות הכנסיה אנו מוצאים שכל אחד מהשליחים [מלבד יוחנן – אשר הוגלה לאחר עינויים] סבלו הריגה נוראית כי הטיפו שהמשיח קם מן המתים. ד"ר ד' ג'יימס קנדי אמר,

      זאת עובדה חשובה ברמה חיונית. בהיסטוריה של הפסיכולוגיה לא נודע על שום מקרה בו אדם מוכן למסור את חייו למען דבר שידע שזה שקרי. פעם תהיתי למה אלהים הרשה שכל השליחים וכל הנוצרים הקדומים יסבלו כל כך, עיונים כה גדולים ונוראיים...יש בפנינו נאמנות, סבל ומוות של העדים האלה, רובם חתמו על עדותם בדמם שלהם...פאול ליטל אמר, "אנשים מוכנים למות למען מה שמבחינתם אמת...אבל אינם מתים בשביל דבר שהם יודעים כשקר" (ד"ר ד' ג'יימס קנדי, למה אני מאמין, תומאס נלסון מוציאים לאור, גרסת 2005, עמ' 47).

האנשים דלהלן מתו מכיוון שאמרו שהם ראו את תקומת המשיח מן המתים:

פטרוס – הוצלף ואז נצלב עם הראש כלפי מטה.
  אנדרי – נצלב על צלב בצורת X.
    יעקב, בן זבדי – בעריפת ראש.
        יוחנן – הוכנס למיכל שמן רותח, ואז הוגלה לאי פטמוס.
           פיליפוס – הולקה ונצלב.
              בר-תלמי – הופשט עורו בעודו חי ואז נצלב.
                 מתי – בעריפת ראש.
                    יעקב, אחי האדון – הושלך מגג המקדש, ואז הוכה למוות.
                       תדי – נורה על ידי חצים עד מוות.
                             מרקוס – נגרר עד מוות.
                                   פאולוס – עריפת ראש.
                                      לוקס – תליה על עץ.
                                         תומאס – נדקר על ידי רומח, ואז הושלך לתוך להבות תנור.
(ספר החדש של פוקס למתים על קידוש השם,
גשר-לוגוס מוציאים לאור, 1997, עמ' 5-10; גרג לאורי, למה התקומה?
בית טינדייל מוציאים לאור, 2004, עמ' 19-20).

כל אלה סבלו כל כך, ומתו בצורה נוראית, כי אמרו שראו את המשיח קם מן המתים. אנשים אינם מתים בשביל משהו שלא ראו! אלה ראו את המשיח לאחר שקם מן המתים! בגלל זה גם עינויים והמוות לא יכלו לעצור אותם מהכרזת, "משיח אשר קם מן המתים!"

פטרוס חבק אותו שם על החוף,
אכל עמו ליד הים;
ישוע היה אומר, בשפתיים שפעם היו מתות,
"פטרוס, האם אתה אוהב אותי?"
זה אשר מת כעת חי!
זה אשר מת כעת חי!
שבורים הם כבלי המוות החזקים וקרים –
זה אשר מת כעת חי!
   ("שוב חי" מאת פאול ראדר, 1878-1938).

אנשים אלה הפכו מפחדנים חסרי אמונה לגיבורים שמתו על קידוש השם – כי ראו את המשיח לאחר שקם מן המתים!

תומאס החזיק אותו שם בחדר,
קרא לו אדון ורב,
שם אצבעותיו על החורים
מהמסמרים והחרב.
זה אשר מת כעת חי!
זה אשר מת כעת חי!
שבורים הם כבלי המוות –
זה אשר מת כעת חי!
   (פאול ראדר, שם.).

כמה שאני מייחל לכנסיות שלנו ללמוד לשיר את ההימנון הגדול הזה של פאול ראדר! אם תכתבו אלי בבקשה אשלח לכם את המוסיקה. כתבו אל ד"ר ר"ל היימרס, הבן, תיבת דואר 15308, לוס אנג'לס, קליפורניה 90015 – לבקש את המוסיקה לשיר של פאול ראדר "חי שוב."

היינו יכולים לערום ראיות נוספות לתקומת המשיח, אך זה כבר לא ישכנע אותך. היו כאלה אשר ראו את המשיח לאחר שקם מן המתים והמשיכו "לפקפק" (מתי כ"ח 17). עליך לבוא אל המשיח באמונה. המשיח לפני התגלמותו בבשר אמר,

"ובקשתם אתי ומצאתם כי תדרשני בכל לבבכם" (ירמיה כ"ט 13).

"כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה לו לישועה"
       (רומים י' 10).

אני פגשתי את המשיח אשר קם בשעה 10:30 בבוקר, ב-28 לספטמבר, 1962 באולם של מכללת ביולא (כעת אוניברסיטה) לאחר ששמעתי דרשה של ד"ר צ'ארלס ג' וודברידג', אשר עזב את המדרשה התיאולוגית פולר בשנת 1957 בגלל תחילת מגמה ליברלית שם (ראו ד"ר הרולד לינדסל, הקרב על המקרא, בית הוצאה לאור זונדרבן, גרסת 1978, עמ' 111). ואתם יכולים לדעת את המשיח אשר קם – אם רוצים אתם מספיק "לבוא בפתח הצר" (לוקס י"ג 24). כאשר אתם באים אל המשיח תזכו לכפרת חטאיכם ותהיו מטוהרים בדמו – תיוולדו מחדש על ידי תקומתו מן המתים. תפילתי שתבואו בקרוב אל המשיח! אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה על ידי ד"ר קרייטון ל' צ'אן: יוחנן כ' 24-31.
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"שוב חי" (מאת פאול ראדר, 1878-1938).